הפלייליסט
האישי שלי
המצעד
השבועי
לוח
השידורים
האזן
לחדשים ביותר

פינת הממליץ

מאת יואב קוטנר, עורך מוזיקלי, משפיע ומבקר מוזיקה ישראלי ברדיו, בעיתון ובטלויזיה.

בר מצווה לסטיקר

בשבוע שעבר חגגה "הדג נחש" 20 שנות פעילות, וציון בר מצווה לאלבומה השלישי "חומר מקומי". המסיבה, בהאנגר 11 בנמל תל אביב היתה נהדרת. האולם מפוצץ באוהדים, חלקם נולדו אחרי הלהקה, וה"הדג נחש" עם אורחיה (אם סי שירי, יוסי פיין, פלד ושלום חנוך) היו, כרגיל כשהם על במה, ע – נ – ק – י – י – ם. מלאי אנרגיה ומוסיקליות ושמחת חיים וגרוב...ממש כמו תמיד. ב13 השנים שעברו מ"חומר מקומי" הפכה הלהקה לאחת המובילות ונותנות הטון במוזיקה הישראלית העכשווית. לא "עוד הרכב היפ הופ" אלא להקה שמשלבת רוק וראפ וגרוב ומוסיקה מזרחית ומוסיקת עולם ושירים עבריים בסגנון של פעם, לאמירה אחת מאד חזקה ומרכזית בצליל הישראלי החדש: אנחנו גם וגם וגם. גם להקה מצויינת שלא צריכה אף אחד כדי ליצור מוסיקה שמחה וגם כזו שיושעת מקום לאורחים: ליאורה יצחק בסלסול ההודי שלה, סי שירי בהיפ הופ פמיניסטי וגם כאלה שהיו באלבום ולא בהופעה: גליה ירון בשירת הנשמה מרוממת הרוח שלה, ג'וני הקטן בהיפ הופ ילדותי (כי הוא היה רק ילד) ובעיקר אהובה עוזרי בבולבול טרנג ב"שירת הסטיקר" ש"התארחה" בהופעה בקטע מצולם מרגש עד דמעות.   אבל, כמו ששרה הלהקה ב"לזוז" (באלבומה השני), המוסיקה היא לא רק בשביל הכיף, אלא גם פלטפורמה להעברת מסרים, ו"הדג נחש" הקפידו תמיד לומר משהו אמיתי וחשוב (להם) לצד כל הסבבה והסטלבט. אז גם בהופעה הזו, הרגליים רודות ומחשבות נודדות אל הבנה עד כמה העולם שלנו, הכללי והמקומי, השתנה ב13 השנים האלה ועם זאת, איך כל כך הרבה נשאר כשהיה. הם שרים ב"בראשית" על מקומנו ומאבקנו בארץ ישראל גם אחרי כל כך הרבה שנות עצמאות, על אנשי הממסד האישים ב"חליפות" שלא שמים עלינו קצוץ, על הקושי ביצירת מוסיקה ב"הכאפה המצלצלת", קוראים למהפכה חברתית ב"שביתה",  בורחים אל "מוסיקה" כדרך התמודדות עם הקשיים, יודעים שבכל זאת, למקות השחיתות, "רק פה" הוא מקומנו, מבלבלים את המוח בשיר הסוטול "מה נעשה" (אחד הסעיפים הבודדים זעקת השינוי של הלהקה שכן קיבלה אישור ממסדי עכשיו עם חוק אי ) וכמהים לשלום בחידוש שלהם לעוזי חיטמן "אלוהים שלי". ומעל הכל מתמצתים את תמונת מצבנו ב"שירת הסטיקר". בשנים שעברו מאז "הדג נחש" המשיכו להתעסק בכל הנושאים האלה, ואף העמיקו את עוצמת האמירה שלהם, אבל "שירת הסטיקר" נשאר רגע מכונן בתולדות הלהקה. גם בגלל המילים של דויד גרוסמן שאסף סטיקרים וערך אותם לשיר, גם בגלל אהובה עוזרי והצליל המזרחי החדש, ובעיקר בגלל שהלהקה הצליחה, כמו בכל השירים הכי טובים שלה, להעביר מסרים מבלי להשמע איזטוריים, מבלי להפוך למישהו שאף אחד לא מכיר. הם להיט וכולם שומעים אותם ובכל זאת הם ממשיכים באמירה המחאתית. זה אחד ההבדלים המרכזיים ביניהם ובין כוכבים רבים אחרים. רוב הזמריות / זמרים/ להקות שלנו. הם לא מפחדים. דווקא מאז, כשיש שיש להם מה להפסיד, הם לא חוששים לומר את דעתם. יש משהו מאד מפחיד בלשמוע את "שירת הסטיקר" בהופעה בימינו עם קהל חם ומתלהב שמניף ידיים וצועק את כל המילים. כשיצא השיר הוא נראה כשילוב של סטיקרים "ימניים" לסטיקרים "שמאלניים" לצד הרבה סטיקרים שאינם זה וגם לא זה. היום זה נשמע, במיוחד בהופעה, ממש כמו משהו שאפשר להזדהות איתו בכל הפגנת ימין. הקול השמאלי, או המרכזי, בטל בששים. כשהקהל צורח "מוות לערבים" לא יעזור לאיש שהמשפט בשיר המקורי היה "מוות לערכים". וזה אפילו לא נשמע משונה לאף אחד. דור שלם דורש שלום. תנו לצה"ל לנצח. עם חזק עושה שלום. תנו לצה"ל לכסח. אין שלום עם ערבים. אל תיתנו להם רובים. קרבי זה הכי אחי. גיוס לכולם, פטור לכולם. אין שום ייאוש בעולם. יש"ע זה כאן. נ נח נחמן מאומן. NO FEAR משיח בעיר. אין ערבים אין פיגועים. בג"ץ מסכן יהודים. העם עם הגולן. העם עם הטרנספר. טסט בירכא. חבר אתה חסר. הקדוש ברוך הוא אנחנו בוחרים בך. בחירה ישירה זה רע. הקדוש ברוך הוא אנחנו קנאים לך. ימותו הקנאים... כמה רוע אפשר לבלוע  אבא תרחם. אבא תרחם. ברוך השם אני נושם ולכן. מדינת הלכה. הלכה המדינה. מי שנולד הרוויח. יחי המלך המשיח. יש לי בטחון בשלום של שרון. חברון מאז ולצמיד. ומי שלא נולד הפסיד. חברון אבות. שלום. טרנספר. כהנא צדק. CNN משקר. צריך מנהיג חזק. סחתין על השלום תודה על הביטחון. אין לנו ילדים למלחמות מיותרות. השמאל עוזר לערבים. ביב טוב ליהודים. פושעי אוסלו לדין. אנחנו כאן הם שם. אחים לא מפקירים. עקירת ישובים מפלגת את העם. מוות לבוגדים. תנו לחיות לחיות. לחסל להרוג לגרש להגלות להדביר להסגיר עונש מוות NO FEAR להשמיד להכחיד למגר לבער. הכל בגללך חבר!

בימים ההם בזמן הזה

  איזה כיף לגלות שאהוד בנאי (יליד מרץ 1953) וברי סחרוף (יולי 1957), שניים מהמוסיקאים הישראלים שאני הכי אוהב, מוציאים אלבום משותף, "היא הופיעה כמו הרוח". אלבום שמוקדש לגרסאות בעברית לשירי לאדינו. שירים שרבים מאיתנו, בלי קשר למוצא ההורים, מכירים לפחות חלקית. למשל השיר הראשון שיצא מתוך האלבום, "פתחי לי את דלתך", אברה-טו-פוארטה,  אין לי מושג איך ולמה, אבל אני יודע לשיר אותו בעל פה כולל חלק גדול מהטכסט. עכשיו זה יהיה בעברית סוף סוף גם אבין על מה אני שר. על פני ""היא הופיעה כמו הרוח" אינו אלבום מהפכני כמו דברים רבים שהשניים הקליטו בעבר. זהו יותר אלבום של הצדעה למקורות. כמו דילן שר פרנק סינטרה או אריק איינשטיין ב"ארץ ישראל הישנה והטובה". אבל, מצד שני, עצם המהלך של עצירת הקריירה "הרגילה" והקדשת זמן ליצירה שאינה שלהם, להפיכת שירים ישנים לרלוונטים לקהל חדש, יש בכך משהו מאד מרענן ומרגש. ממרום מעמדם בזמר העברי העכשווי הם יכולים להרשות לעצמם לעצור לרגע, ולהקליט חומרים שיש בהם תרומה לשימור המורשת היהודית – ישראלית. הם לא עשו את זה בעבר, למרות שבין השניים הרבה מהמשותף. שניהם באו, פיזית ומוסיקלית, ממקום קטן שאינו "המרכז" חברתית ואמנותית. כלומר לא תל אביבים. ברי סחרוף הגיע מבת ים (וקודם לכן מטורקיה) ואהוד בנאי מרמת גן (ובמקור מירושלים) ומה שיותר חשוב, שניהם התחילו בשולי המוסיקה "המקובלת" במיינסטרים הישראלי, פילסו לעצמם דרך להכרה ולהצלחה ולמרות זאת גם עכשיו לא מוותרים על המשך הלימוד והשינוי וההתפתחות. כולל פתיחות גדולה יותר למקורות היהודיים שמשפיעים על יצירתם, היום יותר מאשר בעבר. מוסיקלית, בנקודות לא מעטות בזמן, היו ביניהם כבר לא מעט חיבורים. בתחילת שנות השמונים, כשברי, בעיקר עם פורטיס היה נגן אורח בכל מיני הרכבים כמו "ז'אן קונפליקט" ואהוד בבנאי היה שם עם להקת "ישיבה מזרחית".. . זו הייתה סצנה מוסיקלית מאד פעילה אך די מצומצמת מבחינת כמות המשתתפים בה. "הקליק", "להקה רטורית", "סיאם", "היחידה לטיפול נמרץ", "כרומוזום", "משינה" ועוד התפצלויות והתחברויות של אותם מוסיקאים צעירים ורעבים. במועדוני דאון-טאון תל אביב, "פינגווין", "ליקוויד", "קולנוע דן" ועוד כמה קטנים הופיעו כולם, אם על הבמה ואם בקהל, התערבבו זה בזה, ניגנו זה עם זה, ויצרו לא מעט חיבורים מיוחדים. באמצע העשור, אהוד בנאי החליט שהגיע הזמן להתחיל להקליט שירים לאלבום בכורה (אחרי כשלון תקליט השדרים שהקליט ב1983 "אידישע ראסטמן"). הוא פנה אל אנשים מתוך הסצנה "האלטרנטיבית": עובד אפרת בסיסט "הקליק" כמפיק מוסיקלי, ז'אן ז'ק גולדברג מתופף הלהקה כמין "מנהל אישי" ואולפן הקלטות קטן ומבטיח בשם DB שהקים איש "ז'אן קונפליקט" רונן בן טל. ברי סחרוף היה באותו זמן בחו"ל עם "מינימל קומפקט" וניסה לשלם בתוך המוסיקה המאד אירופאית-גל-חדשית גם השפעות מדבריות ישראליות. תשמעו למשל את "בת ים". בחצי השני של העשור, אהוד בנאי הקליט את אלבום הבכורה שלו עם "הפליטים", שיצא ב1987, סחרוף היה עדיין עם פורטיס ועם להקת "מינימל קומפקט" באירופה, והם זכו שם בהצלחה חסרת תקדים ללהקה ישראלית, וכביכול היו מנותקים לגמרי מסצנת המוסיקה הישראלית. אבל מידי פעם בביקורי מולדת הם דווקא הכירו אותה, או לפחות חלק ממנה, היטב. הם נפגשו להופעות עם יוסי אלפנט, גיטריסט ומפיק "הפליטים", עם ז'אן ז'ק גולדברג מתופף הלהקה ועם נעם הלוי, נגן כלי ההקשה והחלילים. הם הרגישו שבארץ נוצרת סצנה מוסיקלית חדשה שלא הכירו קודם. יותר מכך, בראיונות מהתקופה ההיא, מספרים פורטיסחרוף שאחת הסיבות להחלטתם להקליט אלבום בעברית ("סיפורים מהקופסא") התקבלה כשהם ביקרו כאן ושמעו את האלבום של "אהוד בנאי והפליטים" ואהבו מאד את החדשנות שבו. הם גם אהבו את הצליל המהודק והמינימליסטי של האלבום, והבינו שאפשר להקליט אלבום בהפקה כמעט ביתית. זאת ועוד, להופעות "סיפורים מהקופסא" ושאר שיתופי הפעולה הסחרופורטיסיים בשנים הבאות הם צרפו ללהקת הליווי שלהם את חברי "הפליטים" ז'אן ז'ק גולדברג והבסיסט הצעיר גיל סמטנה. שיתופים הפעולה בין שתי המשפחות המשיכו מאחורי הקלעים וגם על הבמות.  ב"דיל של הפיל" (ערב הצדעה ותמיכה ביוסי אלפנט), ב"שני מקלות ומתופף" (לכבודו של ז'אן ז'ק גולדברג) וכמובן ב1991, כשיוסי אלפנט נפטר, פורטיס סחרוף ואהוד בנאי חלקו באופן קבוע את אותן במות ואת אותה חבורה מוסיקלית. גם בהמשך היו בין סחרוף ובנאי לא מעט מפגשים, למשל במופעים התקופתיים לזכרו של אלפנט או לזכרו של מאיר אריאל, בהופעה בים המלח ששודרה ברשת ג' הם שרו וניגנו ביחד עם ארקדי דוכין שירים שלו ושלו ושלו... נגנים עברו בין ההרכבים שלהם (למשל נושי פז)  והם תמיד חלקו במות והקלטות, למשל באלבום הנהדר משירי אהובה עוזרי "מעלי דממה" ועוד ועוד. ונדמה לי, אם יורשה לי להשוויץ, שהפעם הראשונה ששיתוף הפעולה בין סחרוף ובנאי התקיים בשידור חי היתה כשהשניים הופיעו (ביוני 1999) בתכניתי בגל"צ "ציפורי לילה" שהפיק איתי דרור נחום והקליט גראם ג'קסון. זה היה מין ג'אם מאולתר של שעתיים שבו השתתפו חבריהם לעולם הרוק נעם הלוי, עובד אפרת, עודד שכטר ורועי שקד, וגם עם נציגי המוסיקה אתנית, אבא ואריאל אלייב. כולם ביחד ביצעו, ככה ספונטני בלי חזרות, שירים ששניהם הכירו היטב: "ממשיך לנסוע", "כמה יוסי" (אהוד וברי בדואט בשיר של ברי), "עיר מקלט" (סולו של ברי לשיר של אהוד, שברי הקליט ב2001 לאלבומו "האחר"), "לאורך מגדל השמירה" (של בוב דילן), "איך כש..." (של אלפנט)  וגם שתי הפתעות: שיר עם רוסי שאהוד שר ברוסית וברי ליווה בקריאות שמחה. מה שיותר קשור לענייננו, היה שיר בלאדינו שאהוד הציג בשידור בדרך שחשפה את העובדה שהם מתעסקים בנושא כבר זמן רב לפני הפגישה באולפן: אתה זוכר את השיר בלאדינו "יולו נסטו לה מנייאנה"? שואל אהוד את ברי... רק את המנגינה משיב ברי. אז בוא ננסה, אומר אהוד ומסביר למאזינים: זה שיר שברי ואני מצאנו פעם בקלטת של מישהו שכבר לא חי ששמו יצחק לוי. שהיה זמר של רומנסות. ומצאנו שם את הקטע הזה שמאד אהבנו ומידי פעם היינו מנגנים אותו... ואז השניים מנגנים ושרים בלאדינו את השיר, ונשמע כאילו הם מכירים אותו היטב. חלפו רק 17 שנה, כל אחד משניים המשיך בדרכו, הלך והתחזק בפנימיות שלו וגם בהשפעתו על הצליל הישראלי החדש של ימינו. ברי הוציא מאז ששה אלבומי אולפן, אלבומי הופעה, פסקולים והפקות למוסיקאים אחרים. הוא אחד המוסיקאים הכי בולטים ומשפיעים בימינו, גם מכיוון שהוא הרחיב את הצליל שלו מעולם הרוק ממנו בא אל שילוב מוסיקה יוונית וערבית ופיוטי אבן גבירול ואלקטרוניקה... אהוד בנאי הוציא מאז התחלת המילניום עוד חמישה אלבומי אולפן (בנוסף לחמשת הראשונים במאה הקודמת), אלבום הופעה שייצג רק חלק קטן ממאות ההופעות שקיים, המון שיתופי פעולה עם אמנים אחרים, מוסיקה לסרטים וגם שני ספרים. אהוד הוא ללא ספק אחד היוצרים הכי בולטים ומשפיעים בצליל הישראלי של ימינו, שילוב הרוק עם מוסיקה עממית על גווניה השונים, שילוב הכתיבה המאד אישית בנושאים דתיים והרצון להמשיך ולגלות כל הזמן עולמות חדשים. עכשיו הם מוצאים זמן לחזור אל אהבתם הישנה, הלאדינו. שפה שנולדה בספרד במאה ה15 ושילבה ספרדית, עברית וארמית. עם גירוש ספרד ב1492 הגיעה השפה הזו, על ניביה השונים זה מזה, לכל הקהילות היהודיות הפזורות בעולם. במדינת ישראל הצעירה, הלאדינו, כמו היידיש, הייתה בעיני הצברים סמל לגלות והדור הצעיר מיעט להשתמש בה. אבל מאז שנות הששים, עם הפתיחות ההולכת וגוברת לשורשי העדות השונות, ישנה תחייה לשפה ולמוסיקה, גם בתרבות הפופולרית. יסמין לוי, בתו של יצחק לוי שאהוד הזכיר (ואשר מעבר להיותו זמר הוא היה גם חוקר תרבות הלאדינו), היא דוגמא לזמרת עכשווית הזוכה בהצלחה רבה בביצועיה (גם) לקלסיקות לאדינו. עכשיו גם ברי ואהוד חוזרים למוסיקה הזו, ובעצם אין בכך הפתעה שכן כל דרכם המוסיקלית נטועה בשורשים עמוקים בזמן, המקורות הטורקיים של ברי, הבית הפרסי של אהוד, ברור שהם לא ממש דומים מוסיקלית אבל יש בהם הרבה משותף, במיוחד כשמדובר במוסיקה יהודית שהגיעה לכל פזורות העולם היהודי. אך לא בגלל דור ההורים המפגש ביניהם הגיוני מאד.  שניהם, כל אחד מהם בדרכו, מחבר מתחילת דרכו בין מזרח ומערב, בין המוסיקה העממית-יהודית-ספרדית-מזרחית-דתית ובין הגיטרות החשמליות והאנרגיות של הגל החדש הבריטי של שנות השמונים, בין השפה העברית החדשה והעתיקה, בין "הצליל הישראלי" יהא אשר יהא (שבכל דור ודור הוא נשמע קצת אחרת) ובין הצליל הבינלאומי, "מוסיקת העולם" שמאפיינת את המוסיקה הפופולרית של ימינו. אהוד וברי עושים את זה בעברית, ומביאים את המוסיקה  הזו הביתה. י.קוטנר    

נועם ואזנה

אחת הדרכים הכי מוצלחות להתעדכן במוסיקה חדשה בעידן התפוצצות המידע של ימינו היא דווקא הדרך הישנה והטובה של המלצות חברים. אתה יכול לחפש שמות שלא הכרת באתרים שאתה סומך עליהם, לשמוע המלצות בפייסבוק, להאזין לתחנות הרדיו האהובות עליך, או אפילו לשאול את המוכר בחנות הדיסקים... אבל אין שום דבר טוב ומוצלח כמו מילה טובה שאומר לך מישהו שמכיר אותך ושאתה אוהב את הטעם שלו. נכון? מסכימים איתי? הנה דוגמא מצויינת. כבר כמה שנים שמישהו שאני מכיר, אני לא קורא לו "חבר" כי אני יותר מעריץ שלו מאשר חבר באמת, אבל הוא מישהו שאני מאד אוהב ומעריך את דעתו בענייני מוסיקה, נכנה אותו בשלב זה א.א., ממליץ לי לשמוע זמרת ויוצרת ישראלית צעירה שם נועם ואזאנה. נתקלתי בשם שלה עוד לפני כן, בכל מיני הזדמנויות, אבל בתוך ההצפה המטורפת של השירים החדשים איכשהו פספסתי אותה, אולי בגלל שחלק ניכר מזמנה היא בחו"ל ואינה משתתפת במעגלים הרגילים של יחסי הציבור שעוטפים אותנו. עד שא.א. חזר והתעקש והתחלתי לשים אליה לב. היא בת 31, ילידת ירושלים שגדלה בבארשבע. בעלת רקע מוסיקלי קלאסי, למדה בארץ ובחו"ל נגינה בפסנתר וטרומבון וסקסופון, הלחנה וניצוח... בצבא שרתה בתזמורת חיל האויר ובתזמורת צה"ל, ניגנה בסימפונט רעננה, בתזמורת סימפונית בהולנד, בסימפונייטה באר שבע, בתיאטרון הקאמרי וגם במסגרות פחות ממסדיות כמו "תזמורת המהפכה" שהיא הייתה בין מקימיה. כל זה לא היה מעניין לולא המוסיקה שלה היתה נהדרת. ואזאנה שרה שירים מקוריים שהיא כותבת ומלחינה, באנגלית, עם השפעות ג'אז ואר-אנד-בי וקצת פולק ורוק רך... והיא מצליחה להשמע מיוחדת בתוך כל אלפי הזמרות שהולכות פחות או יותר על הסגנון הזה. חמשת השירים שלה שאפשר לשמוע עכשיו כאן באתר, הם רק קצה הקרחון. רק טעימה ראשונה. בעשר השנים שהיא פעילה היא מחפשת ביטוי מוסיקלי במגוון גדול של סגנונות מוסיקליים, ממוסיקה הודית ויהודית ועד ערבית והיפ הופ. אני מציע לכם להכיר אותה דווקא בדרך הקלה עם שירים כמו DAVID'S LAMENT או PERSONALITY. אחרי שתתאהבו בה כמוני תתחילו לחפש ותגלו שא.א. צדק. לא סתם הוא אריק איינשטיין.  

דפנה רכטר

נורא קשה לאמנים חדשים לפרוץ לתודעה כיום, ללא חשיפת תכניות הריאליטי. אז הרוב לא פורצים. כי כמה כבר משתתפים בכל תכניות הריאליטי ביחד? כמה עשרות, אולי מאות, ומתוכם בודדים בלבד נשארים גם אחרי שמסתיימת התחרות. מה יעשו כל שאר האלפים (!) שמנסים למצוא במה? ממשיכים לנסות... בכל מקום אפשרי, כולל כאן ב"קומבומיוזיק". וזה טוב. נורא קשה לאמנים בתחום המוסיקה שמגיעים מתחומים אחרים. שחקן, דוגמנית,כדורגלן... לא משנה כמה טוב תהיה תמיד יצוץ חשד שבעצם זה לא באמת העניין שלך. תשאלו את דן תורן כמה שנים עברו עד שהפסיקו לשאול אותו אם הוא שחקן או זמר, תראו מה קורה לאניה בוקשטיין עכשיו, בחצי מהכתבות תוהים אם היא מנצלת את פרסומה כשחקנית כדי להוציא אלבום או שהיא באמת רוצה להתבטא בשירים (התשובה, אגב, בשני המקרים, הם באמת מוסיקאים)... נורא קשה לאמנים חדשים לשאת שם משפחה מפורסם, ובמיוחד אם המפורסם הוא באותו תחום אמנותי, ועוד עילוי בתחומו... אמנם לפעמים הקשר המשפחתי עוזר בשלב הראשון, כי בכל זאת השם קצת מוכר, אבל לרוב חובת ההוכחה של הדור השני מאד קשה. תמיד יגידו שהבן-של פחות טוב מהאבא, או שהוא זוכה בתשומת לב בגלל האמא... או האח... או הבן-דוד... ועכשיו בואו תכירו את דפנה רכטר. ילידת 1965 (כלומר לא נערה בתחילת הדרך), שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, הבת של חנה מרון וחצי אחות של אחד מגדולי המלחינים בארצנו: יוני רכטר. איזה סיכוי יש שתקשיבו לה בלי דיעות קדומות? שלא תחשבו שהכל פרוטקציה וקשרים אישיים? אני עשיתי את זה ומצאתי יוצרת וזמרת מיוחדת, מקורית, ששרה מין קנטרי, טיפה ג'אזי, טיפה רוק רך, ועושה את הכל (באנגלית) ביחד עם נעמן טל, מוסיקאי צעיר (שעבר בין השאר עם הדרה לוין ארדי) האחראי על העיבודים וההפקה ונגינה בכל הכלים, פרט לסקסופון טנור שבו מנגנת דפנה עצמה. סקסופון טנור! זה כלי שצריך לדעת לנגן בו כדי לנגן בו... זה מראה על רצינות בהתכוונות של מוסיקאי/ת שמתמודד/ת עם הפקת הצליל. גם אם רק מעט ובלי כוונה לרשת את ג'ון קולטריין. בקיצור. תקשיבו לצמד הזה בתשומת לב ובלי להחליט מראש. אולי, כמוני, תופתעו לטובה.

חדש ב COMBOMUSIC

השירים האחרונים שעלו לאתר - לשיפוטכם

חדש בתעשיה

העדכונים האחרונים בתעשיית המוזיקה בארץ ובעולם

עידן עמדי - סינגל חדש: "אושר" ואלבום זהב

עידן עמדי – סינגל חדש: "אושר" ואלבום זהב 20,000 עותקים   3 חודשים מרגע יציאתו, "חלק מהזמן" אלבום האולפן הרביעי של עידן עמדי הגיע למעמד של אלבום זהב, מכירות 20,000 עותקים.   האלבום שהניב את להיטי הענק: "חלק מהזמן", "עד שיעלה היום הבא", "עכשיו כולם רוקדים" ו-"בסוף" זכה לביקורות מצוינות.   עכשיו לרגל חגיגות הזהב, משתחרר סינגל חדש נוסף מתוכו: "אושר".   עידן עמדי הפך לאחד מהזמרים והיוצרים המצליחים והמוערכים בתעשיית המוסיקה בישראל בעשור האחרון.   בשבועות האחרונים הוא מופיע ללא הפסקה כשכל הכרטיסים להופעותיו.  

רמי קלינשטיין - בסוף כולם חוזרים הביתה. סינגל מקורי מאלבום אוסף חדש

רמי קלינשטיין בסוף כולם חוזרים הביתה סינגל מקורי שילווה אלבום אוסף חדש, אשר יאגד 30 שנות קריירה ואינספור להיטיםו ייצא לקראת החגים הקרובים!! רמי קלינשטיין, מהאמנים המצליחים והחשובים במוסיקה הישראלית, בסינגל מקורי חדש, שיוצא שנתיים לאחר אלבומו האחרון, וילווה אלבום אוסף,אשר יאגד 30 שנות קריירה מוסיקלית ויכלול בתוכו את הרפרטואר המובחר והמוכר של הלהיטים הגדולים של קלינשטיין, שהפכו נכסי צאן ברזל. הסינגל החדש נכתב ע"י נעם חורב והולחן ע"י קלינשטיין.שיתוף הפעולה בין השניים הוכיח עצמו בעבר כמוצלח ומפרה. על ההפקההמוזיקלית אחראיים בנצי גפני ורמי קלינשטיין.  "בסוף כולם חוזרים הביתה" הוא שיר קסום ואותנטי שמצליח להעביר את התחושות של הכמיהה הנוסטלגית לחיבוק של אמאויגרום לכם פשוט להתרגש! "לביטוי לחזור הביתה יש בעיניי הרבה משמעויות. ריחות של תבשילים, תמונות, סיטואציות, אנשים, שירים כל אלו יכולים לגרום להרגשה הזו. המסר העיקרישהיה לי חשוב להעביר עם השיר הזה,שלעיתים המרדף היומיומי אחרי המציאות השוחקת של כולנו, גורמת להרגשה הזו להתפספס. בסוף כל יום שווה לחזור לשורש והמהות האמיתית -  המקום האוהב והמחבק שנותן לכולנו פרופורציות אחרות ".רמי  

אליעד נחום - סינגל ראשון לקראת אלבום שלישי

אליעד   "תמיד חלמתי" סינגל ראשון לקראת אלבום שלישי   "תמיד חלמתי שתהיה לי סיבה לשמוח גם אם לפעמים קשה אם תיתן לי כוח לשתות את החיים כמו יין לא לוותר עדיין תמיד חלמתי שתהיה לי סיבה לזרוח"   שנים נהדרות עברו על אליעד מהרגע שפרץ לתודעה. מאז כבש את צמרת המוזיקה הישראלית ונהיה לאחד מהאומנים המובילים בארץ עם מיליוני צפיות ביוטיוב, הופעות שהכרטיסים אליהם אוזלים מראש ו- 2 אלבומי אולפן מצליחים: “סימן” ו “אור" שהגיע למעמד פלטינה. "מתוק כשמרלי", "אור", "רוחות" ,”מיאמי” ועוד הפכו למגה להיטים שעד היום מתנגנים בתחנות הרדיו ושובים את לב הקהל.   אליעד, זמר ויוצר, נבחר לפריצה ושיר השנה ("מתוק כשמרלי") במצעד השנתי של גלגל״צ (2015), זכה בתואר תגלית השנה במוזיקה של מדיה פורסט ברדיו הישראלי לשנת 2015 ואף נבחר בשנה זו לייצג את ישראל בטקס פרסי ה- MTV במילאנו לאחר שזכה בקטגוריית האמן הישראלי המוביל של השנה.‏ בשנת 2016 נבחר לאיש השנה במוזיקה הישראלית במצעד גלגל״צ. אליעד שיתף פעולה עם הזמרת ריטה בדואט "אם ניגע" ועם הזמר שמעון בוסקילה בדואט “לנשום” ובנוסף נבחר לחמם את הופעתם של אמני ענק כמו: סיה, בריטני ספירס.   כעת משחרר אליעד סינגל ראשון – "תמיד חלמתי" לקראת אלבום שלישי. מילים ולחן: אליעד נחום וראובן ״טדרוס״ ארגאי. הפקה מוזיקלית: נועם עקרבי ואליעד נחום.   את יציאת הסינגל מלווה קליפ שצולם בטכנולוגיה מיוחדת בעיר קייב באוקראינה באולפן מיוחד שצף על המים. במאי הקליפ: Roman Buchatsky.  

סטטיק ובן אל תבורי - טודו בום

סטטיק ובן אל תבורי – טודו בום אחרי ההצלחות הגדולות של ברבי , כביש החוף, סלסולים, סתם, וזהב  סטטיק ובן-אל תבורי משחררים את השיר טודובום עם קליפ מעולם אחר לאחר מסע ארוך בין כוכבי הלכת השונים בו סטטיק ובן אל תבורי השתלטו על כוכבים, ושאבו את האושר והצבעים מהגלקסיות השונות.  הם נוחתים בלב תל אביב היישר על גג בית העיר בכיכר ביאליק ויוצאים לרחוב לגלות אנשים רגילים השרויים בשגרה יום יומית. הם מחליטים להשתלט גם על הכוכב שלנו תוך כדי שהם עוברים אדם אדם, צובעים את העיר ומכניסים בהם צבע ושמחת חיים. המשטרה, אנשי החוק והמדע ואפילו ראש העיר מר רון חולדאי, מגיעים ומנסים להשתלט על המהומה.   אך גם הם לא עומדים בפיתוי ונשאבים לתוך הקרנבל הגדול עם 64 ניצבים רקדנים, להטוטני אש, שוטרים ואקרובטים. ובית העיר אחד שמואר בצבעים נועזים! את "טודובום" כמו גם את יתר הלהיטים של הצמד הפיק מוזיקלית לא אחר מהמפיק המוסיקלי המוביל ג'ורדי ובשיר הנוכחי מנגנים 11 מתופפים ברזילאים העוקבים הצמודים שביניכם, יוכלו למצוא קריצות ומחוות לקליפים הקודמים (זהב, סלסולים, כביש החוף) כאשר המסר המרכזי הוא "הכל בסדר" (TUDO BOM). זה בסדר להיות שונה, זה בסדר להיות אחר, זה בסדר להיות אתה.  

אמנים, יוצרים וזמרים, החלק הזה הוא בשבילכם

בואו נפשט לכם את התהליך שקורה מהרגע שהחלטתם להעלות את היצירה שלכם

אמן

מאזינים

רייטינג

TOP 50

רדיו

חשיפה

אחרי שהבנת את הרעיון הגיע הזמן להעלות את השיר שלך

לחץ כאן
להצטרפות
כאמן

צור קשר

לכל שאלה או פניה , השאירו פרטים ונושא הפניה ואנו נחזור בהקדם

מי אנחנו

אודות צור קשר כתבות ועדכונים

עוד באתר

פינת הממליץ תקנון TOP 50 רשימת אמנים רשימת שירים
‎אתר המוזיקה ComboMusic‎
© כל הזכויות שמורות לחברת קומבו מיוזיק בע"מ 2016

מידע על השיר

גרסא להדפסה

התחברות




שכחתי סיסמא אין לך חשבון עדיין? לחץ להרשמה

הרשמה כמאזין


   




שכחתי סיסמא



הוספת שיר









הוספת קליפ

אנא הדבק את כתובת הקליפ מיוטיוב



עריכת שיר







הוספת הופעה







עריכת הופעה






יצירת קשר